"אני רוצה שינוי"
בשיחת קפה, בביקור אצל חברתי כחולת השיער שרית, היא אמרה את המשפט הזה.
ישבתי מול הספרייה המבולגנת שלה – שרית עם השיער הכחול בצד אחד, ורפרודוקציה של 'הנערה עם עגיל הפנינה' של ורמיר בצד השני.
אבל הבנתי משהו: שרית לא רוצה 'עוד שיפוץ, היא רוצה בית שמשקף מי היא – אישה שמעזה להיות ייחודית, אבל גם שומרת על קלאסיקה.
הנערה של ורמיר הפכה למפת הדרכים שלנו: הכחול העמוק, הצהוב העדין, השחור המתוחכם – הצבעים האלה ליוו אותנו בכל בחירה של צבעים וריהוט. יצרנו מרחב שבו הספרייה כבר לא מבולגנת אלא חלק מהמרחב בגישה אמנותית, שבו הכחול מתחבר ומפתיע מעבר לפינה,
מקום עוטף ואינטימי שיש בו מקום גם לאמנות, גם למוזיקה, וגם לאומץ האישי של שרית.
