אני שרון,
אני מעצבת פנים, מתכננת, אמנית, חובבת בלגן – אבל רק בלגן מדויק.
יש לי ארגז כלים מיוחד – לא רק אחד, בעצם.
יש לי ארגזים אמיתיים, כבדים, עם מגירות אדומות של מוסכניקים, קופסאות שקופות של מאפרות,
תיקי עץ של נגרים… אבל האהוב מכולם – הוא זה שאין לו ידית. כי הוא יושב לי בראש.
ארגז הכלים של החיים שלי.
יש בו כלים שלמדתי בתיכון מקצועי – כבת יחידה בכיתת אלקטרוניקה.
יש בו ידע באמנות: ציור, צילום, פיסול, אוצרות ואפילו ציור באבני חן אצל האמן של הדלאי למה.
יש בו נגרות, שיפוץ רהיטים, איפור, אפקטים, תפאורות לפרסומות, והבנה מעמיקה בתכנון תאורה.
ויש בו גם יכולות ניהול והפקה – כי אי אפשר לעצב בלי לדעת לעמוד בזמנים, להקשיב לאנשים,
ולעבוד עם הלב.
אבל מעל הכל – יש שם דיוק.
כי בעיצוב, כמו בחיים, זה לא הרעיון הגדול שמשנה הכול.
על תכנית ההעמדה אני מאיירת, משרבטת וצובעת ידנית, שיישאר לכם כמזכרת.
31 שנה ליווה אותי סרגל טי אחד – חצי עץ, חצי פלסטיק – שקניתי בניו יורק כשהחלטתי ללמוד
שרטוט לאדריכלות בניו יורק.
הוא ראה איתי הצלחות, אכזבות, השראות פתאומיות על שולחן המטבח בשתיים בלילה.
הוא נשבר רק לא מזמן ומאז הוא תלוי אצלי על לוח ההשראה – מזכרת לאהבה שלי לשרטוט ידני
לרגע הזה שבו הקו הראשון על הדף מרגיש נכון. מדויק ואם תעשו איתי שיחה בזום תראו אותו
מאחורי.
ההגדרה המילונית לפינה היא "מפגש של שני קירות".
אבל בעיניי – פינה היא המקום שבו הכל מתחיל להשתבש… או דווקא להסתדר.
זו הפינה שאף אחד לא חשב עליה.
שצוברת בלגן. שלא מתאים לריהוט. שמפריע לזרימה או יכולה לשמש לאחסון.
בפינה הזו מתחילים החיים האמיתיים – ואני שם כדי לדייק אותם.
אני לא כאן כדי לשפץ לכם את הבית.
אני כאן כדי להבין אתכם.
להקשיב לכם איך אתם חיים באמת – לא איך זה נראה באינסטגרם.
לתכנן מרחב שנושם אתכם.
שיש בו מקום למזוודות שלא נפרדתם מהן, לאוספים שצברתם, ולבלגן הקטן שמספר עליכם את הסיפור.
מזמינה אתכם להביא אליי תכנית לא מובנת, את הפינה הכי לא פתורה בבית –
ונראה יחד איך היא יכולה להפוך לאוצר.
