הַנְגָשָׂהּ, הִיא מִלָּה יָפֶה

שם עצם, נקבה – עפ"י המילון, פירושה: שיפור הגישה, יצירת גישה קלה יותר למקום או למידע עבור הנזקקים לכך.

יש הנגשה לאתרים דיגיטליים, יש הנגשה לכניסה למוסדות ולבתים. אני מנגישה בעיצוב – גם בשפה וגם בתכנון.

סיפור אמיתי מהשטח

דודתי היקרה דהדה חתמה על התחדשות עירונית לפני שנים. שאלתי אותה אם היא מבינה על מה חתמה, והתשובה לא איחרה לבוא: "את יודעת שזה סינית בשבילי "אל תדאגי," הבטחתי לה, "כשיגיע הרגע אני אהיה לצידך".

הרגע הגיע שבוע שעבר

אחרי שנים של סחבת, ההיתר המיוחל הגיע ואיתו הזמנה למתאמת השינויים. לראשונה קיבלנו את התכנית המעודכנת – וחיכו לנו שם הפתעות.

בתכנית עליה חתמו הדיירים נראה היה כי יש 2 סוגי מרפסות לשתי דירות תמורה:

הדירות בחזית זכו במרפסות מקורות מלבניות 2×6 מטר

המרפסות של דירות העורף פנו לגינה יפה עם עצים, אך ברוחב 1.2×10 מטר

למרות המרפסת הצרה, דחקתי בה לא להחליף דירה עם שכנה שהגרילה דירה בחזית. התעקשתי שהדירה לעורף טובה יותר – שקטה ונעימה.

הגילוי המפתיע

אני מאמינה שחשוב לשים עיניים מקצועיות נוספות על תוכניות ההתחדשות העירונית – לא רק על החוזה, אלא בעיקר על הנספח המצורף אליו: התכנית עצמה.

הגיעו התכניות, וגילינו כי הן הוגשו הפוך לדיירים! ובעצם הדירות עם המרפסות המלבניות פונות לגינה.

"ישששש!" שאגתי ופרצתי בצחוק רם (למרות שטעויות בהתחדשות עירונית זה לא מצחיק). איזה מזל שלא החליפה עם דירה בחזית.

לא סתם אומרים עלי: "כְּשֶׁהִיא מְדַיֶּיקֶת, הִיא מַצִּילָה דִּירוֹת"

הנגשה בפעולה

בשישי האחרון ישבנו יחד – דודתי ואני טיילנו בדירה על הנייר. הסברתי לה מה כל דבר משורטט בה, ואחר כך, לצידה, תכננתי את הדירה העתידית שלה, הקשבתי לבקשות שלה, הנגשתי את הדירה קדימה כשתחזור ותגור בה גם בגיל שלישי, התחשבתי בגודל מעברי הדלתות, מעברים נוחים לחדר הרחצה והמטבח, ולא שכחתי לקחת מידות של רהיטים שיעברו איתה.

היא הסתכלה עלי ועל השרטוטים שלי במבט לא ברור, והבנתי שיש עוד דרך להנגיש את התכנית.

הוצאתי צבעים והתחלתי לצבוע:

בתכלת בהיר את החלונות

בכחול וטורקיז את נקודות המים – מקלחות, כיורים, אסלות

הוספתי קצת צמחייה במרפסת

ריהוט בירוק מרווה

את הארונות בגוון מעושן

התכנית קיבלה תרגום נוסף ויזואלי, ואז בשקט בשקט היא לחשה לי: "שרון, אבל אני עדיין לא מבינה איפה הדירה שלי בבניין".

הוספתי עץ, הוספתי מכונית חיפושית תכולה כמו שהיתה לאחיין שלה רון בעלי.

"הנה הכביש, והמכונית נוסעת צפונה – זה בחזית הבניין. והנה העצים בגינה, את רואה אותם מכל החלונות בבית ,"הוספתי לה גם כסא נוח שתוכל לדמיין רגע של מנוחה אחה"צ במרפסת שלה.

יצאנו פיזית מהבניין, הלכנו לפינה הדרום-מערבית, הצבעתי לה על קומה 3 – שפונה לצמרות העצים. "שם, שם הדירה העתידית שלך."

חיוך גדול עלה על פניה. הבנתי שהצלחתי להנגיש.